פרופסור עמוס דה-שליט 1969-1926

מורשתו של פרופסור עמוס דה שליט ז"ל, מבחירי המדענים של ישראל, שעמד בראש המחלקות לפיסיקה גרעינית ולהוראת המדעים במכון ויצמן למדע ברחובות, וכיהן כמנהלו הכללי, משמשת עד עצם היום כמקור השראה לממשיכי דרכו המדעית והחינוכית במכון ויצמן ובמדינת ישראל.

פרופסור עמוס דה שליט נמנה על חבורה קטנה של צעירים ילידי הארץ, אשר לאחר מלחמת השחרור הקדישו עצמם ללימודי הפיסיקה והוראתה וזכו למוניטין בקנה מידה בינלאומי.

עמוס דה שליט נולד בירושלים בשנת 1926, סיים את גימנסיה "בלפור" בתל- אביב, וקיבל את התואר למוסמך למדעים באוניברסיטה העברית בירושלים, ב - 1949, ואת התואר דוקטור לפילוסופיה במכון הטכנולוגי הפדראלי בשוויץ (ETF), בשנת 1951.

בשנים 1947 - 1949 שרת בחמ"ד (חיל המדע של צה"ל). בשנות החמישים הראשונות השתלם באוניברסיטת פרינסטון, במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT) ובמכון לחקר האטום שבקליי, צרפת.

בשנת 1954 התמנה לראש המחלקה החדשה לפיסיקה גרעינית במכון ויצמן, שבבניתה וביסודה נטל חלק נכבד. במשך עשר שנים כיהן בתפקיד זה. עיצב, ביסס והרחיב את המחלקה, שהיא כיום אחת מהמחלקות המרכזיות במכון ומן הידועות בעולם כולו. במקביל לתפקיד זה כיהן כיועץ מדעי למשרד הביטחון.

פרופסור דה שליט שימש גם כפרופסור אורח באוניברסיטה העברית בירושלים (1956- 1961), ובאוניברסיטת סטנפורד ובמכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (1960- 1961). ב- 1963 נבחר כחבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים.

בשנת 1961 נתמנה למנהלו המדעי של המכון ובתפקיד זה שימש שנתיים, לאחר מכן כיהן שנתיים (1966 - 1968) בתפקיד המנהל הכללי של המכון.

בשנת 1965 זכה יחד עם פרופסור יגאל תלמי יבדל"א , בפרס ישראל למדעים מדויקים על מחקר בנושא: "מודל הקליפות בפיסיקה גרעינית" ועל ספרם המשותף בנושא זה.

ב- 1969 נתמנה כחבר כבוד של האקדמיה האמריקאית למדעים.

ב - 1964 נתמנה ליו"ר הועדה לקידום הוראת מדעי הטבע והמתמטיקה, תחום שמילא חלק נכבד מזמנו בשנים האחרונות לחייו. בנושא זה השקיע עבודה רבה וחזון. הוא שקד על שינויים בשיטות ההוראה ובתכניות הלימודים בתחום מדעי הטבע והמתמטיקה בבתי הספר התיכוניים. ב - 1968 הקים את המחלקה להוראת המדעים במכון ויצמן ועמד בראשה.

עבודותיו המדעיות של פרופסור דה שליט זכו למוניטין בין חוקרי האטום ברחבי העולם. הוא היה בין הדמויות המרכזיות בכינוסים ובקונגרסים רבים ושונים, ובשנה האחרונה לחייו נמנה עם מארגני ומכיני ועידת רחובות החמישית, על מדע וחינוך בארצות מתפתחות. מותו בגיל 43, הישרה אבל כבד על כל מוקיריו ומכריו במכון ויצמן, בארץ ובחו"ל.