יאנוש קורצ'אק היה רופא, סופר ומחנך. שמו הוא הנריק גולדשמיט. קורצ'אק כתב ספרים על ילדים ונוער וספרים לילדים ונוער. הוא הרצה על הדרך הרצויה ביחס לילדים. הוא תרם רבות לדרכי החינוך ורבים המחנכים הלומדים ממנו גם כיום. נולד בעיר ורשה בפולין בשנת 1878, גדל בבית יהודי עשיר מתבולל. בשנת 1898 השתמש לראשונה בשם העט "יאנוש קורצ'אק", כשהשתתף בתחרות ספרותית, ומספר שנים אחר כך, הוציא לאור את ספרו הראשון. קורצ'אק למד רפואה באוניברסיטת ורשה ובמהלך לימודיו עבד במחלקת הילדים של בית החולים, שם פגש בילדים ממשפחות עניות והכיר את מצוקותיהם.

ביקוריו של קורצ'אק בבתי-יתומים אחרים הם שדרבנו אותו להקים את בית יתומים משלו. בבתי-היתומים האלו נוכח קורצ'אק כי יש תחושה של בתי סוהר במובנים מסוימים. יחסם של המורים לילדים היה משפיל ושתלטני, והילדים היו נתונים באווירה מתמדת של פחד, שקר והלשנה, כשלא היה כל שיתוף פעולה בינם לבין המורים.

בשנת 1911 החל קורצ'אק לנהל את בית היתומים של יאנוש קורצ'אק בו גרו ולמדו יתומים יהודיים. קורצ'אק האמין בהבנה, כבוד והערכה בין ילדים למבוגרים, ולכן המוסד נוהל כבית ספר דמוקרטי- לילדים היה בו שלטון עצמי, דמוי רפובליקה, הכולל בית נבחרים, בית משפט ועיתון. הוא ניהל את בית היתומים במשך 30 שנה, עד להירצחו בטרבלינקה ב1942.

כאשר הגרמנים הקימו את גטו ורשה, בשנת 1940, אולץ בית היתומים היהודי לעבור אל הגטו. קורצ'אק עבר לגטו יחד עם חניכיו היהודים, והמשיך לתפעל את בית היתומים באופן רגיל, על אף הצפיפות הרבה- הועלות הצגות, הספרייה פעלה כרגיל וחיי התרבות נשמרו כשהיו. הבעיה בגטו הייתה להשיג אוכל לילדים, ולשם כך נפגש קורצ'אק עם כל מנהיגי הגטו.                                                      

ב־5 באוגוסט 1942 באו הגרמנים כדי לקחת את היתומיםלמחה ההשמדה טרבלינקה. קורצ'אק סירב להצעת ידידיו הפולנים להציל את חייו, והוא וסטפה וילצ'ינסקה, שותפתו המרכזית בניהול בית היתומים, נשאר עם חניכיהם ברגעיהם האחרונים. קורצ'אק הרגיע את היתומים וסיפר להם שהם ביחד יוצאים לטיול. יחד הם צעדו אל האומשלגפלאץ, ומשם נשלחו אל מחנה ההשמדה.

כיום קיימת בטרבלינקה מצבה גדולה לזכרם של קרוצ'אק והילדים.